<h1>צרור החיים הדרך העשירי סימן ב'</h1>
<h2>דף ג:</h2>
וביצה שנולדה ביום טוב אסורה לבו ביום. דיש איסור מוקצה בי"ט, ואיסור זה לאו דוקא לאכילה בלבד, אלא שאסור בטלטול. וכן כל דבר שאסור משום מחובר אסור בטלטול. וביצה שנולדה בי"ט שנתערבה אפילו באלף, כלם אסורות, שכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל, ואם ספק אם נולדה בי"ט ונתערבה באחרות, הוי ספק ספקא וכולן מותרות דספק [אם] היא זאת. ואם תמצא לומר שזו היא, שמא מותרת היא שלא נולדה בי"ט.
<h2>דף ד.</h2>
וביצה שנולדה בערב שבת סמוך ליו"ט בין מלפניה בין מלאחריה אסורה לשבת. וכן נולדה בשבת אסורה לי"ט, כיצד, י"ט ראשון שחל להיות בערב שבת ושני לו בשבת ונולדה בערב שבת אסורה לגומעה. וכן כשחל י"ט ראשון (בערב) [לאחר] שבת ונולדה בשבת אסורה לי"ט. והיכא שחל י"ט ראשון בחמשי בשבת וי"ט שני בערב שבת, ונולדה בחמישי בשבת מותרת לשבת, דודאי אחד מהם חול הוא. וכבר בא לו התר קודם שיבא שבת. אבל נולד בי"ט שני שהוא ערב שבת אסורה, דשמא היום העיקר ונמצא י"ט מכין לשבת. וכן כשחל י"ט ראשון באחד בשבת ונולדה בשבת מותרת ליום שני, דמה נפשך אחד מהם חול ויצא להתר. וכן בשני י"ט של גליות. אבל בשני י"ט של ר"ה דסמוכים לשבת, בכל ענין אסורה הביצה, דיומא אריכתא הוא וכיום אחד חשובים והוי י"ט מכין לשבת. כשבא ר"ה לפני השבת, או שבת מכינה לי"ט כשבא ר"ה בשבת.
<h2>דף ד:</h2>
וימי ר"ה שאומרים שהם יום אחד לדברים שהם חומרא כאלו הענינים. אבל לקולא, כגון לבשל מיום זה לחבירו כדי שנאמר יום אחד הוא ומכין לצורך היום, זה אסור.
ועל דרך זה יש חלוק בין אלו הימים לימי ר"ה בפירות הבאים חוץ לתחום או שנתלשו היום ביו"ט, דבשני יו"ט של גליות פירות שנתלשו ביום ראשון או באו מחוץ לתחום מותרין בליל י"ט שני בכדי שיעשו כמו שיתבאר ובי"ט שני מותרין לגמרי דאחד מהם חול וכמו שאמרינן גבי ביצה. אבל בימי ר"ה אסורים עד שיצא י"ט דיום ארוך הוא. וזה [דרך] רש"י ז"ל, והוא הנכון. לאפוקי שאר קמפרשי שפירשו שאפי' בי"ט אחרון אסורין וכדי שיעשו לילה הראויה לעשיה, דהיינו ליל מוצאי י"ט. ודעת מורי הרשב"א ז"ל הסכימה כרש"י ז"ל, וכדי שיעשו פירשו כדי שיתלשו ויביאם ממקום שנתלשו. וכן בדגים כדי שיצודם ויביאם שניצודו. ונסתפקו בתוספות אם הביא קופה מלאה פירות אם צריך כדי שילקטו באדם אחד או בכמה בני אדם.
ואפילו עכשיו שאנו יודעים בקביעות החודש ויודעין אנו שיו"ט שני הוא כחול, מחמירין בו כי"ט ראשון לענין (הלישה) [תלישה] וכיוצא בו, רק הדברים שמתירין בו בהדיא, ככוחל העין. ועל דרך זה מותר לאכול הביצים הניתנין לישראל מגוי בלילי י"ט של גליות. והטעם כי התרנגולת אינה יולדת אלא ביום ותשמישתה ביום וכל שתשמשו ביום אינו יולד אלא ביום והילכך ליל ערב י"ט ראשון מסתמא אותן מהיום שהיה ערב י"ט נולדו. ליל שני ג"כ מהיום, שהי' ספק י"ט נולדו. וא"ת שהיום הוא ודאי י"ט, א"כ הלילה שהוא ליל שני חול הוא ומותר. וא"ת שהיום שנולדה הביצה שחול היה וליל שני י"ט ודאי הוא אם כן בחול נולדה. ובליל ר"ה ראשון ג"כ מותר. דאם תאמר היום שהוא ערב ר"ה נולדה או קודם [הרי בחול נולדה] וליל שני אסורין דמסתמא היום שהוא יום ראשון של ר"ה נולדה והוא ודאי י"ט, ואע"פ שהוא ליל שני ליל קדש הוא דיום ארוך הוא.
ויש מחמירין אפילו בליל ראשון של ר"ה הואיל וליל שני אסורין מטעם שכתבנו ג"כ ליל ראשון כדי שלא תחלוק בין הלילות. וכבר כתבתי למעלה כי לגבי תנאי העירוב מי ששכח ולא הניח מערב י"ט יש ג"כ חילוק בין ימי ר"ה לי"ט של גליות לדעת הרי"ף ושאר מפרשים כמו שכתבתי.
<h2>דף ו.</h2>
עוד יש על דרך זה חילוק בימים טובים של גליות לענין מת, דביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים. בכל הדברים שהוא צריך ואפילו להוליכו לקבר דוקא גוים. וכן כתב מורי הרשב"א ז"ל שכן היה מקובל שלא לטלטל את המת ביום טוב ראשון כלל, דלא התירו למת על ידי ככר או תינוק אלא דוקא למת המוטל בחמה שלא יסריח, אבל בענין אחר אסור לטלטלו.
וביום טוב שני יתעסקו בו ישראל בכל עניניו, בין חפירת הקבר בין לעשות התכריכין בין לעשות לו ארון במקום שנהגו לעשות ארון, דיום טוב שני כחול שויוה רבנן.
מלוין את המת ביום טוב שני אפילו חוץ לתחום. וכן כתב בעל הלכות ז"ל. והרמב"ן ז"ל התיר החזרה מחוץ לתחום, וכן הורה מורי הרשב"א ז"ל. וטעמיה דתחומין דרבנן ויום טוב שני דרבנן אתי דרבנן ומבטל דרבנן. וביום טוב ראשון דוקא שרינן על ידי עממים. אבל בשבת ויום הכיפורים לא. וכן אמרי', בשלמא י"ט דעלמא איפשר על ידי עממין, אבל יום הכיפוריםגלא.
ועממים שהתירו, אם הם עבדים של ישראל אסור להם למקבר בי"ט. דאתקוש למרייהו דכתיב: לא תעשה כל מלאכה אתה ועבדך ואמתך (שמות כ) כל מלאכה שאסור לעשות לאדם, ה"ה לעבד. ועוד נבאר בע"ה דיני העבד והאמה בעשייתן ביום טוב.
ויום טוב שני דשויוה רבנן בחול לגבי מת, אע"פ שלא שהה כגון שמת בו ביום ואע"פ שלא ישהה כגון שלמחר יהיה חול הוא דינו. וי"ט ראשון נמי אע"ג דלא אישתהי לא משהינן ליה ויתעסקו בו עממין. ואע"ג דאמרינן בגמרא (ביצה ו, א) השתא דאיכא חברי. פי' עכשיו שיש גוים אלמים חיישי' שלא יתעסקו בו ישראל ביום טוב שני כדי שלא יאמרו הגוים, הואיל והם מתעסקים במת יעשו לנו מלאכה, כבר כתבו בתוספות דהשתא ליכא חברי, דכל הגוים יודעים כי כן דתנו להתעסק במת או בצורך אוכל נפש, ואין אנו עוסקין במלאכת הגוי.
ויום טוב דשוינהו רבנן כחול ה"ה ליום שני של ר"ה, מה שאין כן בביצה, ומילה שלא בזמנה אינה דוחה י"ט ראשון אבל דוחה י"ט שני. וימים טובים של ר"ה אינה דוחה. וכן כת' ר"מ ב"ם ז"ל בפרק א' דמילה שאמ' שאינה דוחה י"ט ראשון. דמשמע דיום טוב שני דוחה. וכן בספר המצות הגדול מתיר אע"פ שה"ר יונתן ז"ל כתב בפי' שבת דכשאסרו ימים של ר"ה ה"ה לשני ימים טובים של גליות, ואינו נכון.
<h2>דף כד:</h2>
וכל דבר שיש במינן במחובר לקרקע אסור לכל ישראל בכדי שיעשו בלילי י"ט שני, לפי דעת רש"י ז"ל ואפילו לאחר צריך כדי שיעשו כדי שלא יהנה ממעשיו הרעים. ואע"פ שיש שהיו מקילין לאחרים שלא ישהו בכדי שיעשו. ושאינו מחובר לקרקע אם הוא בתוך התחום מותרין, חוץ לתחום אסורין לאותן שבא בשבילו עד ליל י"ט שני.
והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר. ולאותו שבא בשיבלו אסור לו ולכל אנשי ביתו. דאדעתא דכולהו ביתא בא. כדאמרינן בעירובין (מ, א) הבא לריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן קא אתי. והבא מחוץ לתחום ואינו דבר מחובר לא בעי בכדי שיעשו, דלא אמרו זה אלא בדבר שיעשה בו מלאכה בו ביום, שהרי הקלו לישראל אחר בו ביום.
והבא מחוץ לתחום שהתירו בטלטול, דוקא כשבאו לעיר דהוי העיר כד' אמות, אבל מחוץ לעיר לא יזיזם חוץ לד' אמות, ולא יוליכם חוץ לעיר אע"פ שיכול להוציא דברים אחרים ברגליו. חפצי הגוי יש להם שביתה כמו שנכתוב בע"ה במקומו.
ופירות כמושין ונכר לעין שלא נלקטו היום, מותרין משום מחובר כההיא דההוא ליפתא דחזא דמכשמא ושרא להו. (עירובין מ, א) גם בשני י"ט של ר"ה א"יט ראשון הסמוך שאסרו למעלה משום יום ארוך דקדושה אחת הן דוקא לענין מחובר או לענין אסור צידה או כיוצא באלו, אבל בענין שאין במינן במחובר רק הוא אסור משום הבא מחוץ לתחום, ומותר בי"ט שני. לפי שאין זה אסור הכנה ולא אסור התלוי בקדושה, כמו שנאמ' שני ימים טובים בקדושה אחת הן וכעין קנס הוא, גזירה שמא יאמר לגוי, להביא ודי שקנסא ביום ראשון. כן כתב רבי' ז"ל. וכל דבר שאמרנו שהוא אסור עד כדי שיעשו ה"ה שאסור לכל הנאותיו כגון הדס שנתלש היום אסור להריחו עד כדי שיעשו כדאיתא בעירובין (מ, א) וכן אתרוג שנתלש לאכילה אסור להריחו אפילו שלא בטלטול.
